החלטה בתיק ת"א 6408/04

ביום 2.3.91 התובע סלאמה תרי הכחיל ואיבד את נשימתו בביה"ח אסף הרופא. בשל האירוע, התובע לא מסוגל ללכת, לדבר ולראות. התובעים טוענים בתביעתם לרשלנות של משרד הבריאות, אשר הנו הבעלים והמפעיל של ביה"ח אסף הרופא.

בהחלטה מיום 12/7/05, שניתנה לאחר שמיעת טענות הצדדים, קבעתי כי בשלב ראשון ייקבעו על ידי הממצאים העובדתיים ולאחר מכן ימונה מומחה מטעם בית המשפט כדי לתת חוות דעת בשאלה מהו הגורם לפגיעה בניזוק ובשאלה האם קיים נזק ראייתי.

אדגיש, כי קביעת הממצאים העובדתיים בשלב זה אינה מהווה את שלב ההכרעה בשאלת האחריות, אלא נועדה לצורך העברתם למומחה שימונה, ועל כן איני רואה צורך להכריע בכל נקודות המחלוקת.

הממצאים העובדתיים:

1.         התובע יליד 4.9.88 נולד בביה"ח אסף הרופא בלידה רגילה.

2.         ביום 2.3.91 בשעות הערב התובע חש ברע, השתעל וסבל מקוצר נשימה. אמו הביאה אותו לחדר המיון בביה"ח אסף הרופא.

3.         בהגיעו לביה"ח נמדד חום גופו ע"י אחות ועמד על 36.2.

4.         אחות חדר המיון הלכה לקרוא לרופא ילדים, ד"ר אושר, כדי שיבדוק את התובע. ד"ר אושר שוחח עם האם ורשם בגליון מחלקת המיון כי הילד סבל מקוצר נשימה ושיעול כ-3-4 ימים, כי הוא לא קיבל טיפול מסודר בחוץ וכי לדברי האם במשך היום הילד רק שותה מעט. לפי הרישומים בטיפול נמרץ, פרופ' אשל דיבר אף הוא עם האם והיא מסרה לו כי הילד סבל יומיים שלושה מקוצר נשימה וקשיים בהאכלה, וכי כשעה לפני הגעתו למיון אכל ביסלי ושתה קולה, הקיא והכחיל. ברישום נוסף שנערך ב-2.3.91 בשעה 23:00 נכתב כי הילד סבל מקשיי נשימה מזה יומיים וכי טופל באורבנייל ואקמול וכי ביום האירוע סירב לאכול ולשתות ובערב לאחר ששתה קולה השתעל, נחנק והכחיל.

ד"ר אושר בדק את הילד ונתן לאחות הוראה לעשות לו אינהלציה של וונטולין לצורך הרחבת דרכי הנשימה. ד"ר אושר כתב את ממצאי הבדיקה ולפיהם: החום הרקטלי אשר נמדד ע"י האחות- 36.2 מעלות. קצב הנשימות היה כ-34 נשימות לדקה. צבעו של הילד וורוד, קולות הלב סדירים ללא איוושה.

5.         התובע ישב על ברכי אמו במהלך כל הטיפול הרפואי. האחות שמה את המסכה על פניו של התובע והורתה לאם להחזיק את המסכה על פניו. הרופא ישב ממול לתובע.

6.         לגרסת התובעים (ס' 3 לתצהיר האם), לאחר שהמסכה היתה על פניו של התובע כ-2-3 דקות, הוא החל להתנגד בכוח להחזקת המסכה ולהשתולל, אימו נאבקה והחזיקה את המסכה צמוד לפניו ואז ראתה כי התובע מכחיל. בחקירה הנגדית האם סתרה את גרסתה בתצהיר. כשנשאלה האם החזיקה את המסכה חזק על פניו של הילד ענתה- "מה פתאום" (עמ' 10). וכן אמרה (בעמ' 9): "פתאום הילד נותן לי מכות בידיים, אני מסתכלת עליו והוא נהיה כחול".

לגרסת הנתבעים (עמ' 25 לחקירת ד"ר אושר), לא היתה התנגדות מיוחדת של הילד לאינהלציה. תוך הדקה הראשונה שלה הילד הכחיל.

7.         בדיקת הילד הראתה כי הנו בלי דופק, בלי נשימה, אין סימני חבלה על הגולגולת ועל הגוף, אישונים צרים ושווים. הוחל בהחייאה כולל עיסוי לב והנשמה מפוח יד וחמצן. ד"ר אושר ביקש מהאחות להזעיק עוד רופא תורן וביחד ביצעו את ההחייאה.

8.         תוך כדי החייאה ד"ר אושר נתן לילד גלוקוז כדי לטפל באפשרות של תת סוכר בדם מאחר והילד לא אכל ושתה במשך היום. כן נתן לילד NARCAN כדי לנגוד השפעת חומרים אופיתיים אשר יכולים לגרום לדיכוי נשימתי. תוך כדי החייאה הדופק התאושש ונרשם קצב סינוס במוניטור 160 לדקה. הילד נלקח לרנטגן במיון, שם אירע אירוע פרכוסי ב-4 הגפיים אשר הפסיק על ידי מתן 3 מיליגרם VALIUM  תוך ורידי. בצילום ההדמיה נצפה כי לתובע ריאות לבנות. הילד הועבר למחלקת טיפול נמרץ כאשר הוא מונשם וליבו מנוטר, לחץ הדם בזמן ההחייאה עלה מ- 85/50 ל- 105/70.

9.         במהלך ההחייאה, לאחר שהדופק ולחץ הדם חזרו, נלקחו מהילד דגימות דם ונשלחו למעבדה. בנוסף, נשלחו בדיקות שתן של התובע לבדיקות טוקסיקולוגיה במרכז הרפואי "שיבא". מספר ימים לאחר לקיחת הדגימה, התקבלו התשובות אשר לפיהן נמצאו אופיאטים בשתן. לתוצאות הוספה הערה: "כמות השתן שקבלנו לא הספיקה לאפיון ואימות התוצאות. נא לשלוח כ-50 מל' שתן לבדיקות נוספות בעתיד". בנוסף, נערכה לילד בדיקה לנוכחות וירוסים והתקבלה תשובה חיובית לוירוס RSV.

השאלה העיקרית בה המומחה צריך להכריע היא האם מסכת האינהלציה יכולה לגרום לחנק והאם בענייננו הילד נחנק מהמסכה, או שגורם אחר גרם לאיבוד נשימתו. בנוסף על המומחה לציין האם חסרים מסמכים רפואיים הנחוצים כדי לקבל תמונה ברורה על מה שאירע בחדר המיון.

ההחלטה תועבר למומחה שימונה.

הצדדים יציעו תוך שבעה ימים בהסכמה שמות של מומחים, ואם לא תהיה הסכמה - תוצע רשימה על ידי כל צד.

ניתנה היום ו' באייר, תשס"ו (4 במאי 2006).